בן רגינה ומנחם-מנדל. אלכסנדר נולד בקוסובסקה-פוליאנה שבצ'כיה, באזור הרי הקרפטים, בכ"א בחשוון תרפ"ד (31.10.1923). הוא התחנך בכפר הולדתו, ובתום לימודי החובה פנה ללימודי מקצוע החייטות.

בחודש אפריל 1944, עת חג הפסח, ימי מלחמת העולם השנייה, גויס אלכסנדר לפלוגות העבודה של הצבא ההונגרי. בחג השני של פסח גורשה משפחתו לגטו מטיסלקה ולאחר מכן לאושוויץ. ממשפחתו של אלכסנדר, הוריו ותשעת ילדיהם, שרדו רק הוא, אחיו שמואל ושלוש אחיותיו, בת-שבע, שושנה ושרה.

עם השחרור מהמחנות החל מסע העלייה ארצה, דרך אוסטריה ואיטליה ובאוניית המעפילים "פלמ"ח". אלכסנדר, שהיה כבר נשוי (מאז ינואר 1946) לא הורשה להיכנס לארץ והוחזק במחנות העקורים בקפריסין במשך כחצי שנה, מספטמבר 1946 ועד מרץ 1947.

רק בחודש מרץ 1947 הותרה כניסתו לישראל והוא חזר עם אשתו פנינה. עם הגיעו ארצה אלכסנדר גויס לצבא ובין היתר השתתף בקרבות בלטרון במלחמת העצמאות.

אלכסנדר היה נשוי לפנינה ואביהם של צבי ורות. הוא זכה לצעוד במצעד יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל, ובני משפחתו זוכרים את עבודות החייטות שעשה אז, כיצד תפר בגדים לילדים ואף לרעייתו. הוא היה אדם נפלא, יפה תואר, נעים הליכות ובעל ידי זהב. בבית הדירות בו התגורר עם משפחתו בחולון הוא טיפח גינה לתפארת.

לאחר שחרורו מהצבא, בחודש ספטמבר 1949, התגייס אלכסנדר לשירות בתי הסוהר. תחילה שירת בבית הסוהר השרון (אז - תל מונד). משם עבר לאיילון (רמלה), מקום בו שירת בתור אלחוטאי.

ביום חמישי 31.7.1958 נשלח סמל אלכסנדר לבית הסוהר שטה לצרכי מילוי מקום. באותו לילה, י"ד באב תשי"ח (31.7.1958), פרץ מרד שאורגן על ידי קבוצת אסירים ערבים, שבראשה עמד אחמד עותמאן הידוע בכינויו "העיתונאי". במתקפת הבריחה נהרגו שני סוהרים בידי המורדים - אלכסנדר, וכן יוסף שבח. שלושה סוהרים נפצעו קל. שישים ושישה אסירים הצליחו להימלט באותו לילה, אחד-עשר אסירים נהרגו.

אלכסנדר נפל בעת מילוי תפקידו. בן שלושים וחמש בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב. הותיר אלמנה, שני ילדים, אח ושלוש אחיות.

שמו של אלכסנדר הונצח בספריית בית הסוהר איילון, שהפכה לשמש לימים בתור מועדון הסגל.

בשנת 2008, במלאת 50 שנה לנפילתו, ביוזמתו ובתיווכו של מנהל בית הסוהר שטה דאז, התקיים טקס הנצחה לאלכסנדר בבית הכלא בו נרצח.